נטע זר

נסעתי פעם עם אמא שלי ברכבת ובאחת התחנות עלתה אישה עיוורת והתיישבה מולנו. היא הוציאה כלי סריגה וצמר. חשבתי לעצמי שהיא ממש מוכשרת אם היא יכולה לסרוג בלי לראות כלום. היא פנתה לאמא שלי בבקשה לעזרה. היא אמרה לה שהיא מרגישה שיש חור בדבר ההוא שסרגה, וביקשה שתתקן את זה. אמא שלי נענתה לבקשה ועשתה כמיטב יכולתה להעלים את החור שנוצר. כשסיימה החזירה את זה לאישה העיוורת, שהחלה ממששת את החלק הסרוג ואז פרצה בצעקות אימה: "יצאו לי העיניים! יצאו לי העיניים!" הכוונה היתה לעיניים במונחים של סריגה, אך לנוכחים ברכבת זה השתמע קצת אחרת.